האם מחפר הוא כלי רכב מנועי 

נאסיף דראושה נפגע במהלך עבודתו כאשר הפעיל מכונת קידוח מחוברת למחפרון זחלי. דראושה תבע את מעבידתו, החברה הקבלנית אשנב, עבור נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונת העבודה.

אשנב דרשה משתי חברות ביטוח לכסות את חבותה כלפי דראושה. הראשונה, חברת הביטוח דולב, ביטחה את המחפרון בפוליסה לביטוח רכב מנועי. השניה, חברת הביטוח המגן, ביטחה את אשנב בפוליסה לביטוח חבות מעבידים.

בין שתי חברות הביטוח התעוררה מחלוקת בשאלה אם המחפרון מהווה "רכב מנועי" כהגדרת מושג זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים. תשובה חיובית לשאלה זו תטיל חבות יחודית על חברת דולב במסגרת הפוליסה לביטוח רכב מנועי. תשובה שלילית - תביא להפעלת הכיסוי הביטוחי בחברת המגן.

חילוקי הדעות בין הצדדים הועברו להכרעת הרכב השופטות ד"ר דרורה פלפל, אסתר קובו ושרה ברוש בבית המשפט המחוזי בתל-אביב.

אין כל ספק, קובעת השופטת ד"ר פלפל, כי עיקר יעודו של המחפרון איננו לשמש לתחבורה יבשתית. לפיכך, לכאורה, אין הוא נחשב לרכב מנועי על פי ההגדרה הבסיסית של מושג זה בחוק. אלא שהחוק מרחיב וקובע כי גם "מכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש" אף היא נחשבת לרכב מנועי.

"מכונה ניידת" זו אינה צריכה לשמש דווקא לתחבורה יבשתית, אולם עליה להיות כשירה לנוע בכביש. בפסיקה התעוררה מחלוקת בין השופטים בשאלה אם הכשירות הנדרשת מהמכונה הניידת היא "כשירות נורמטיבית" כלומר, רשיון רכב כדין על פי דיני התעבורה, או שמא הכוונה היא ל"כשירות פיסית" בלבד, דהיינו יכולת פיסית של המכונה לנוע על כביש.

השופטת פלפל חולקת בסוגיה זו על דעותיהם של השופטים תיאודור אור ויצחק אנגלרד בבית המשפט העליון, הסבורים כי הדרישה היא שלמכונה הניידת יהיה רשיון רכב כדין.

בניתוח יסודי של הוראות החוק, מראה השופטת פלפל כי אין זה סביר שהכוונה היא לכשירות נורמטיבית. כך לדוגמא, פקודת התעבורה קובעת כי מכונות ניידות בעלות מהירות הפחותה מ- 40 קמ"ש אינן נזקקות כלל לרשיון. כיצד אם כן, יכול בית המשפט לקבוע שרק מכונה ניידת בעלת רשיון רכב כדין מכוסה בפוליסה לביטוח רכב מנועי, כאשר המחוקק עצמו פוטר חלק ממכונות אלה מדרישת הרישוי?

לאור כל אלה הגיעה השופטת למסקנה כי המחפרון נחשב לרכב מנועי, למרות שלא היה לו רשיון כדין. מעבר לאמור לעיל, מוסיפה השופטת וקובעת, אין מחלוקת כי חברת דולב ביטחה את המחפרון והוציאה פוליסה המכסה את חבות המשתמש בו. כעת באה דולב ומתכחשת לביטוח הרכב שהוציאה למחפרון בטענה שאין מדובר בכלי רכב. התכחשות זו למצב עובדתי-משפטי מוגדר ומסויים שדולב הסכימה לו במסמך ואף גבתה פרמיה עבור הוצאת המסמך מהווה התנהגות שלא בתום לב.

השופטת דחתה את טענת דולב כי מי שרשאי להעלות נגדה טענה של חוסר תום לב הוא רק המעביד ולא חברת ביטוח אחרת. חובת תום הלב, מבהירה השופטת, הינה חובה כללית, שאינה ניתנת להתניה. חובה זו מוטלת על כל בעל דין, במיוחד כלפי בית המשפט, שלא לטעון ולא להתנהג בצורה הסותרת התנהגות או טענות שלו בעבר.

בסופו של דיון הטילה השופטת פלפל, ואליה הצטרפו שאר חברותיה להרכב, על חברת דולב את מלוא האחריות לנזקיו של דראושה ופטרה את המגן מכל חבות.

מסמך 359